יכולת ההבעה העצמית של ילדים מוגבלת. קשה להם לומר את אשר בליבם, קשה להם להגדיר במילים את רגשותיהם. לעיתים קרובות הילדים בעצמם לא מבינים מה עובר עליהם ומה הם מרגישים.
אז אך ילדים מבעים רגשות???
הילדים מביעים רגשות על ידי התנהגות. הילדים "מתנהגים" את הרגש.
ילד שמח- ישיר ירקוד יחייך יחבק וינשק.
ילד עצוב- יסתגר בתוך עצמו, ימנע לצאת לחברים ויבכה.
ילד מתוסכל וכועס- ימרה את פי ההורים, ירביץ ויצעק.
אז אך אתם יכולים לעזור לילדכם?
תעזרו לילדכם לתת שם לרגש. כאשר הילד מתאר בפניכם מקרה, נסו להבין מה בעצם הוא אומר לכם בין השורות. איזה רגש מעלה הסיפור? הימנעו מתשובות סוגרות אשר חוסמות את הילד שלכם מלשתף אתכם ברגשות שלו .
למשל:
כאשר הילד מספר סיפור כגון: היום המורה צעקה עלי לפני כול הכיתה...
במקום לענות תשובה סוגרת כגון: אל תשים לב ...
תוכלו לענות לו: נשמע שלא היה לך נעים שצעקו עליך בפני כיתה שלמה.
הביך אותך מה שהמורה עשתה לך?
דוגמא נוספת:
ילד: קבלנו היום את המבחן בחשבון חזרה וקיבלתי 60.
במקום תשובה סוגרת כגון: אתה רואה! פעם הבאה כשאני אומרת לך ללמוד תלמד כמו שצריך...
תוכלו לענות: נשמע שזה תסכל אותך לקבל ציון נמוך... אם תרצה אוכל לעזור לך ללמוד למבחן בפעם הבאה.
דוגמא נוספת:
ילד: איזה סתום גדי בא לי להרביץ לו...
במקום לענות תשובה סוגרת כגון- זה לא יפה להרביץ.
תוכלו לענות: וואו.. נשמע שאתה ממש כועס על גדי.
אתה רוצה לספר לי מה קרה?
אל תפחדו מהרגש!!! מותר לילד לכעוס ולשנוא מותר לו לפנטז להרביץ ולשבור.
אסור לו לעשות את אלו בפועל. כול עוד מדובר במילים ומה הוא "היה רוצה" לעשות זה בסדר לאפשר זאת.
ברגע שהילד ילמד לזהות את רגשותיו ולשיים אותם- לתת להם שם. הילד ירגיש פחות בלבול אי הבנה ותסכול ופחות צורך להתנהג את הרגש. הילד יוכל לדבר על הרגש ובכך יקל עליו והצורך להתנהג את הרגש יפחת.
טיפ נוסף
כאשר אתם עם הילדים – תהיו איתם באמת!!! אל תתעסקו במחשב, בפלאפון או תסתכלו על הטלוויזיה בזווית העין. הם מרגישים שאתם לא איתם. תנו להם את מלוא תשומת הלב גם כאשר הם משתפים אתכם בחוויות שלהם. אחרת, הם לא ישתפו אתכם.
בטעינה...